פיגוע דקירה סמוך מאוד למקום הפיגוע שבו נרצחו בסוף השבוע הרב נחמיה לביא ואהרן בנט. ישראלי בן 36 נפצע הבוקר (ד') לאחר שפלסטינית בת 18 תקפה אותו בסכין ברחוב הגיא בעיר העתיקה בירושלים, סמוך למקום הפיגוע בשבת. חרף הפציעה בפלג גופו העליון, הוא שלף את נשקו, ירה בה ופצע אותה קשה מאוד. צוותי משטרה ומד"א הגיעו למקום. הפצוע פונה לבית החולים הדסה עין כרם, מצבו מוגדר קל.
במשטרה טוענים שלמרות הפציעה הקשה, המחבלת ניסתה לברוח: "מוסלמית כבת 18 הגיעה סמוך למבוא המג'לס בעיר העתיקה. היא הבחינה ביהודי שעבר במקום, הלכה אחריו, שלפה סכין ודקרה אותו בפלג גופו העליון בסמוך לעורף. היהודי, שברשותו נשק אישי, הסתובב לעברה, ירה ופצע אותה. היא המשיכה לרוץ וכוח משטרה ולוחמי מג"ב שהיה במקום הגיבו במהירות, השתלטו עליה וניטרלו אותה".
במשטרה הסבירו שהחנויות ברחוב סגורות ביוזמת הסוחרים, ולא בשל הנחיה של כוחות הביטחון. סגן מפקד מחוז ירושלים, תת ניצב אבשלום פלד, נשאל לגבי העובדה שהפיגוע התרחש באחד הרחובות המאובטחים בעיר: "חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה שעוברת כאן משתלבת באופן טבעי ברחוב הזה. קשה מאוד לברור. המחבלת כנראה לא תושבת העיר העתיקה, אבל היא משתלבת היטב בסביבה".
היא למדה בפקולטה לחינוך שבאוניברסיטה הנוצרית בבית לחם במטרה להפוך למורה להיסטוריה וגיאוגרפיה.
אני מסתכלת על עיניה הגדולות שבתמונה, ולא עולים בי כעס או שדי נקמה;
רק עצב כבד.
אני רואה בת אדם, כמעט בת גילי, בגלגול אחר יכלה היא לחיות את חיי ואני את חייה, ביקום מקביל יכולנו להיות חברות הכי טובות ולהעביר זו לזו סודות כמוסים על פתק מקומט בכתה.
כמה משוגע צריך העולם הזה להיות, כשבו בחורה כל כך צעירה, ילדה יפה שחלמה להפוך דווקא למורה שבידיה הכוח האולטימטיבי לשנות את העתיד, מחליטה לזנוח את דרך החיים שהובילה אותה אל בחירות כמו מקצוע ההוראה, ובאמצעות פוסט בפייסבוק לבקש מאוהביה שלא יבכו עליה, כי היא בוחרת במוות.
בוחרת בנסיון רצח נתעב של איש או אישה אקראיים שבהם תנסה לזהות מאפיינים פיזיים יהודיים, אלוהים או אללה יודע מה זה אומר, כי הרי כולנו דומים; בני דודים או מה.
בוחרת לרצוח אבא כמו אבא שלה, או נערה כמו אחות שלה, או לייתם כמה ילדים, כאלה כמו שאולי פעם חלמה שיהיו גם לה.
הגרלת דמים שאין בה חמלה וכולה ייאוש אכזר ואובדן עמוק וצער.
אני שואלת את עצמי
אם היה לה איזה מישהו
שגרם לזמן שלה לנוע קצת לאט יותר בכל פעם בה הביט בה,
אם היה חג מסוים שציפתה לו בכל שנה כי אהבה את המאכל המסורתי ואת החיבוקים עם המשפחה,
אם נהנתה מהרוח לפנות ערב, זו הקרירה שמגיעה בדיוק בעונות המעבר,
או רצתה להתחתן,
ופנטזה על השמלה שתלבש,
או חיכתה לקוביית שוקולד אחת שהרשתה לעצמה בסוף כל יום.
-אם היו לה דברים לחיות בשבילם, רגעים להיאחז בהם ובתקווה אחרת.
כשאני הייתי בת 18 רציתי לטרוף את העולם. היו לי מטרות גדולות וחוצפה כזו שמשוכנעת שכולן יהיו שלי.
אני חושבת
ועונה לעצמי
שמי שמעדיפים את המוות על פני החיים, ועוד שמים בו ערכים נעלים,
הם אנשים שמרגישים שאין להם מה להפסיד.
ומצב שבו חיים בינינו אנשים שאין להם מה להפסיד, הוא המצב הכי מסוכן שאנחנו יכולים לייצר לעצמנו.
ערב שבת
ואני לא מתכוונת לצאת מהבית ולקפץ בין אוטובוסים כמו שאני רגילה;
אני מפחדת.
סופרת את מניין מתינו היקרים שלא ישובו עוד, ביניהם גם כמה מחבריי האהובים שהלכו לי, ומפחדת.
חושבת על יקום מקביל, ועל גלגולים אחרים, בהם כל חיילי המשחק הדפוק הזה מתערבלים ומתבלגנים ורוקדים שלובי ידיים, תופסים זה את מקומו של זה,
ורוצה להתחפר בתוך הפוך ולא לצאת
עד שיבוא על הארץ הזו
קצת שקט
ויהיה לכולנו
הרבה מה להפסיד כאן.
הכותבת היא עיתונאית. הפוסט פורסם בדף הפייסבוק של ספיר ניסני
עוד פרטים על הפיגוע
פיגוע דקירה סמוך מאוד למקום הפיגוע שבו נרצחו בסוף השבוע הרב נחמיה לביא ואהרן בנט . ישראלי בן 36 נפצע הבוקר (ד') לאחר שפלסטינית בת 18 תקפה אותו בסכין ברחוב הגיא בעיר העתיקה בירושלים, סמוך למקום הפיגוע בשבת. חרף הפציעה בפלג גופו העליון, הוא שלף את נשקו, ירה בה ופצע אותה קשה מאוד. צוותי משטרה ומד"א הגיעו למקום. הפצוע פונה לבית החולים הדסה עין כרם, מצבו מוגדר קל.
במשטרה טוענים שלמרות הפציעה הקשה, המחבלת ניסתה לברוח: "מוסלמית כבת 18 הגיעה סמוך למבוא המג'לס בעיר העתיקה. היא הבחינה ביהודי שעבר במקום, הלכה אחריו, שלפה סכין ודקרה אותו בפלג גופו העליון בסמוך לעורף. היהודי, שברשותו נשק אישי, הסתובב לעברה, ירה ופצע אותה. היא המשיכה לרוץ וכוח משטרה ולוחמי מג"ב שהיה במקום הגיבו במהירות, השתלטו עליה וניטרלו אותה".
במשטרה הסבירו שהחנויות ברחוב סגורות ביוזמת הסוחרים, ולא בשל הנחיה של כוחות הביטחון. סגן מפקד מחוז ירושלים, תת ניצב אבשלום פלד, נשאל לגבי העובדה שהפיגוע התרחש באחד הרחובות המאובטחים בעיר: "חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה שעוברת כאן משתלבת באופן טבעי ברחוב הזה. קשה מאוד לברור. המחבלת כנראה לא תושבת העיר העתיקה, אבל היא משתלבת היטב בסביבה".
היא למדה בפקולטה לחינוך שבאוניברסיטה הנוצרית בבית לחם במטרה להפוך למורה להיסטוריה וגיאוגרפיה.
אני מסתכלת על עיניה הגדולות שבתמונה, ולא עולים בי כעס או שדי נקמה;
רק עצב כבד.
אני רואה בת אדם, כמעט בת גילי, בגלגול אחר יכלה היא לחיות את חיי ואני את חייה, ביקום מקביל יכולנו להיות חברות הכי טובות ולהעביר זו לזו סודות כמוסים על פתק מקומט בכתה.
כמה משוגע צריך העולם הזה להיות, כשבו בחורה כל כך צעירה, ילדה יפה שחלמה להפוך דווקא למורה שבידיה הכוח האולטימטיבי לשנות את העתיד, מחליטה לזנוח את דרך החיים שהובילה אותה אל בחירות כמו מקצוע ההוראה, ובאמצעות פוסט בפייסבוק לבקש מאוהביה שלא יבכו עליה, כי היא בוחרת במוות.
בוחרת בנסיון רצח נתעב של איש או אישה אקראיים שבהם תנסה לזהות מאפיינים פיזיים יהודיים, אלוהים או אללה יודע מה זה אומר, כי הרי כולנו דומים; בני דודים או מה.
בוחרת לרצוח אבא כמו אבא שלה, או נערה כמו אחות שלה, או לייתם כמה ילדים, כאלה כמו שאולי פעם חלמה שיהיו גם לה.
הגרלת דמים שאין בה חמלה וכולה ייאוש אכזר ואובדן עמוק וצער.
אני שואלת את עצמי
אם היה לה איזה מישהו
שגרם לזמן שלה לנוע קצת לאט יותר בכל פעם בה הביט בה,
אם היה חג מסוים שציפתה לו בכל שנה כי אהבה את המאכל המסורתי ואת החיבוקים עם המשפחה,
אם נהנתה מהרוח לפנות ערב, זו הקרירה שמגיעה בדיוק בעונות המעבר,
או רצתה להתחתן,
ופנטזה על השמלה שתלבש,
או חיכתה לקוביית שוקולד אחת שהרשתה לעצמה בסוף כל יום.
-אם היו לה דברים לחיות בשבילם, רגעים להיאחז בהם ובתקווה אחרת.
כשאני הייתי בת 18 רציתי לטרוף את העולם. היו לי מטרות גדולות וחוצפה כזו שמשוכנעת שכולן יהיו שלי.
אני חושבת
ועונה לעצמי
שמי שמעדיפים את המוות על פני החיים, ועוד שמים בו ערכים נעלים,
הם אנשים שמרגישים שאין להם מה להפסיד.
ומצב שבו חיים בינינו אנשים שאין להם מה להפסיד, הוא המצב הכי מסוכן שאנחנו יכולים לייצר לעצמנו.
ערב שבת
ואני לא מתכוונת לצאת מהבית ולקפץ בין אוטובוסים כמו שאני רגילה;
אני מפחדת.
סופרת את מניין מתינו היקרים שלא ישובו עוד, ביניהם גם כמה מחבריי האהובים שהלכו לי, ומפחדת.
חושבת על יקום מקביל, ועל גלגולים אחרים, בהם כל חיילי המשחק הדפוק הזה מתערבלים ומתבלגנים ורוקדים שלובי ידיים, תופסים זה את מקומו של זה,
ורוצה להתחפר בתוך הפוך ולא לצאת
עד שיבוא על הארץ הזו
קצת שקט
ויהיה לכולנו
הרבה מה להפסיד כאן.
הכותבת היא עיתונאית. הפוסט פורסם בדף הפייסבוק של ספיר ניסני
מקור מאמר דעה בYNET
הפוסט שהיא כתבה לפני הפיגוע
מקור
https://www.youtube.com/watch?v=6AE2cq0jjPs